קורות חיים
אברהם בן אסתר ויכיל ז"ל, נולד ב- ב' אלול תרפ"ו(12.8.1926) ברומניה בעיר קלוז'. בילדותו למד ב"חדר" לימודי תורה ולימודים כלליים עד שהגיע לגיל בר מצווה. אז החל לעבוד לפרנסתו, בבית מלאכה לעור, שם ייצרו תיקים וארנקים.
ב-1943, עם פלישת הנאצים לרומניה הוטלו על היהודים הגבלות קשות ובמאי 1944, לאחר שהוחזקו בגטו, נשלחו בני עירו ומשפחתו לאושוויץ, שם הושמדו מרביתם. לאחר תלאות, פציעות וסבל רב ולאחר שחרורו ע"י הכוחות הרוסיים, החליט אברהם לעלות לארץ ישראל, דרך יוגוסלביה ואיטליה.
עם הגעתו לארץ, נעצר ע"י הבריטים והוחזק במחנה עתלית במשך חודשיים. לאחר ששוחרר הגיע לרמת גן, עבד בגינון במסגרת העירייה ולאחר שנה הצטרף למחתרת שפעלה נגד הבריטים. עם הקמת המדינה התגייס לצה"ל, בן שירת שנתיים. לאחר השחרור חזר אברהם לעבוד ברמת גן עד 1951, אז התחתן עם אשתו שעברה מסלול דומה לשלו ועלתה לארץ ב- 1947. בהמשך, לאחר שעבד בכל מיני עבודות מזדמנות אף קיבל פרסים. לאחר שהגיע לגיל פרישה המשיך לעבוד במסירות במשרה חלקית, חלה במחלה קשה, שהכריעה אותו תוך כדי ייסורים וב- ד' שבט תשנ"ד (15.1.1994) הלך לעולמו.
לאחר תקופה של עבודה במחלקת הגינון של עיריית רמת גן ועוד כל מיני עבודות מזדמנות החל לעבוד אצל "גד מילר" בעבודות עור כלליות, אשר כללו עבודה רבה למערכת הביטחון ולאחר תקופה ארוכה של כ- 20 שנה גויס לעבוד במערכת הביטחון ביחידה עד יומו האחרון. במסגרת העבודה שם הגיע כנראה לשיאים שכללו קבלת פרסים של עובד מצטיין פעמיים ועוד מיני הערכות.
את מקום העבודה ביחידה אהב והוא היה כל חייו. תמיד דאג מה יהיה כשיגיע יומו ויצטרך לצאת לגמלאות. תמיד קיווה שיוכל להמשיך לעבוד אפילו בהתנדבות. הוא ראה בכך את כל חייו ואכן כך היה. כשהגיע הזמן לפרוש הוא הועסק במסגרת הפנסיה במשרה חלקית, אבל לא למשך זמן רב. כוחו הלך ואזל במהירות והוא לא יכול היה למחלה הנוראה.
גם בימיו הקשים ביותר עדיין קיווה לקום על רגליו ולעבוד, תמיד רצה את חבריו לידו וגם כשהיה חסר אונים והם באו לבקרו, הם הצליחו להעלות שמץ של חיוך על פניו ואולי גם תקווה ש"אני אולי אשוב להיות אתכם".
בימיו האחרונים עוד הספיק לומר ש"יש לי עוד הרבה עבודה שלא סיימתי ועליי ללכת ולגמור אותה", אבל לצערו זה לא קרה.
בתאריך 15.1.1994 הכריעה אותו המחלה והוא הלך לעולמו לא בשיבה טובה, אלא בייסורים שאולי היו קצרים בימים, אבל נראו כנצח.